<h1>ראבי"ה סימן תקמ"ו</h1>
<h2>דף לד:</h2>
ירושלמי [ה"י] אדם יוצא ידי חובתו בתקיעות חבירו ואין אדם יוצא ידי חובתו בברכה שמברך לו חבירו.
<h2>דף לה.</h2>
והילכתא כרבן גמליאל דאמר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, והני מילי בברכות של ראש השנה ושל יום הכיפורים משום דאוושי ברכות, הילכך אפילו לבקיאין מוציא. אבל בברכות של כל השנה לא קיימא לן כוותיה, אלא כל יחיד ויחיד חייב לקרותם אם הוא בקי. והא דאמרינן בפרק לולב הגזול [ל"ח ע"ב] דשומע כעונה ותו אמרינן שמע ולא ענה יצא פירש רבינו שלמה התם במי שאינו יודע לא לקרות ולא לענות אם שמע וכיוון לבו אף על פי שלא ענה יצא, וזה מסייע לדברינו. אי נמי המתפללים בציבור ושליח ציבור אומר קדיש ואומר יהא שמיה רבא ישתקו מתפלתן וישמעו והרי הן כעונין ולכשיגמור הקדושה יחזרו לתפלתן, וכן תיקן רב יהודאי גאון. והכא נמי אנוס, שהתחיל כבר, אבל לכתחלה לא, דאמרינן בפרק מי שמתו [כ"א ע"ב] אמר רבי יהושע בן לוי הנכנס לבית הכנסת אם יכול להתחיל ולגמור עד שיגיע שליח ציבור לקדושה יתחיל ואם לאו לא יתחיל, אלמא דלא סמכינן לכתחלה להיות שומע כעונה. ובברכות דראש השנה ויום הכיפורים נמי אמרינן בתלמוד ירושלמי [ה"י] והוא שיהא שם מראש התפלה כדי שיכוין. ואם אינו בקי אפילו חבירו יחיד מפיק ליה, דומיא דסופר ובור דסופר מברך ובור יצא, כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו [מ"ה ע"ב]. והנשים ועמי הארץ אף על גב דלא ידעי מאי דקאמר שליח ציבור אי נמי דיחיד מצלי קמייהו ולא ידעי מאי קאמר נפקי ידי חובתן. ובררתי דבר זה בפרק שני דמגילה בחיבור זה. וגרסינן בפרק שלשה שאכלו [בירושלמי ה"ג] רבי אבא בר אמי הוי משמש קמיה דרבי זירא מזיג ליה כסא אמר ליה סב בריך אמר ליה [חורנה] הב (מעלי דב') דעתך דאת משתי דתני השמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה אמר ליה כמא דאנא יהיב דעתי מפקא יתך ידי חובתך בברכתא כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן אמר רבי תנחום מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא והשומע מן מתעסק לא יצא. ולא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדה מאי טעמא משום דאנוסי אבל דעיר לא, אם הם בקיאין. ושבת ויום טוב אף על גב דלא אנוסי במלאכה, אם אית להו אונס אחר פטירי. והני טעמא נמי דעם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, משום דלא אנוסי. גירסת הירושלמי [ר"ה פ"ד ה"י] רב הונא רבה דציפורין בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל באילון תקיעיה רב זעירא ורב חסדא הוי יתבי תמן בתקעתא מן דצלין את צלותא קם ליה רב חסדא מצלייה אמר ליה רב זעירא לא כבר צלינן אמר ליה מצלינא וחזר ומצלי דנחתין מערבאי לתמן (ואמר) ואמרין (מאן) משמיה דרבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל באילן תקיעיה [ואנא דלא כוונית אילו כוונית הוינא נפק ידי חובתי אמר רבי זעירא כל תנייא תני לה בשם רבן גמליאל] רבי אושעיא (תני לה בשם ר"ג ור' אושיעא) תני לה בשם חכמים רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן והוא שיהיה שם מראש התפלה אמר רבי חייא מתניתא אמרה כן. סדר ברכות של ראש השנה אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת השם וחותם ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ותוקע קשר"ק אומר זכרון וחותם זוכר הנשכחות ותוקע קש"ק שופרות וחותם שומע תרועה ותוקע קר"ק ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, הדה אמרה חיובא דיומא בתשע ברכות דאמר מר ברכות של ראש השנה כנגד מי רבא קרטגנא אמר כנגד תשע אזכרות שכתובים בפרשת חנה [ש"א ב'] וכתיב בסיפא ה' ידין אפסי ארץ. עד כאן לשון הירושלמי. שמעינין מיניה דבעינן שיהא שם מתחלת התפלה ויכוין בכל תשע ברכות למה שמתפלל השליח ציבור עד גמירא, ובהא הילכתא כרבן גמליאל, מכלל דבשאר ברכות של כל השנה, דלא קיימא לן כותיה, אפילו כיוון על כל דבר ודבר לא סמכינן לכתחלה למיהוי שומע כעונה, כדפרישית לעיל, וחייב היחיד ל(ה)חזור ולהתפלל. וכן בראש חדש אם שכח ולא אמר יעלה ויבא אינו יכול להתכוין ולשמוע מפי שליח ציבור אפילו כיון מראש ועד סוף, לדברי רברבתא והלכות גדולות דגרסי בברכות [ל' ע"ב] בשליח ציבור שני, שאותו אינו חוזר, הא יחיד שהתפלל עם הציבור חוזר. ורש"י פירש התם אפילו יחיד שהתפלל [עם הצבור], ומיהו אף לדבריו נפקא מיניה לחולו של מועד ולשאר מילי טובא. וגם שמעינן מן הירושלמי כנהוגינו, שבפרק שלישי בירושלמי הזכיר לתקנת רבי אבהו, כאשר כתבתי לעיל בפרק שלישי, ועם סדר ברכות לא הזכיר בפרק בתרא בירושלמי שלשה קשרקי"ם שלשה קרקי"ם אלא קשר"ק קש"ק קר"ק, שמע מינה שתקנת רבי אבהו לא היתה בעמידה על סדר הברכות, דהא אמוראי בתראי דהיו תלמידי דרבי יוחנן כמו רבי אבהו הוי מפרשי להאי סידרא דתיקון תקיעות ותפלות כדנהיגינן. אך בחתימת הברכות משונה במקצת.
